#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"גוי שהלוה לישראל על חמצו, מהו התנאים כדי שלא יעבור הישראל על ב""י?"	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-0c4b6a41b9ba048fc07df206eedd77c80906ebe7.jpg"">"	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הישראל מקבל אחריות?	"אם יש לו ג' תנאים הנ""ל מותר אפי' אם קיבל עליו האחריות (שעה""צ ס""ק ב'), וביאר המג""א (ס""ק ג') דהוי כחמצו של גוי בבית הגוי א""נ בדיניהם דיינינן ליה והגוי אחוראי"	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו השיטות בענין אסמכתא?	"1) המחבר (חו""מ סי' ר""ז סע' י""ד) ס""ל דכל האומר מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל<br>2) הרמ""א (חו""מ שם) ס""ל דמעכשיו לחוד לא מהני אלא גם צריך שיקנו ממנו בב""ד חשוב א""נ אמר מעכשיו ונתנו לו מיד ליד בתורת משכון (סמ""ע שם ס""ק י""ח) [ואם רק שיעבד לו משכונו ולא נתנו לו מיד ליד הפמ""ג ס""ל דלפי הרמ""א מקרי אסמכתא ולא קני, אבל הביה""ל (ד""ה ומשכנו) מצדד דאף בזה נחשב כאילו עשה לו טובה ואינו אסמכתא, ומסיים וצ""ע]<br>3) הראב""ד ס""ל דליכא דין אסמכתא בגוי כלל, והרמב""ם חולק<br>4) הרמב""ם ס""ל דמשכון אינו בכלל אסמכתא, והראב""ד חולק"	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם החמץ ברשות ישראל אבל אמר מעכשיו והקנהו בקנין סודר?	"המג""א (ס""ק א') הביא משלטי הגיבורים דמהני [ודוקא בקנין סודר של הגוי ולא בסודר של העדים (שעה""צ ס""ק ד') דאין העדים יכולים להיות שלוחים של הגוי (מחה""ש)], אכן הפמ""ג (א""א ס""ק א') כתב דלפי הרמ""א בחו""מ עדיין הוא אסמכתא ולא קניא כיון דלא מסר לו מיד ליד [ועי' מש""כ לעיל דהביה""ל מפקפק עליו] (מ""ב ס""ק ב'), ולמעשה הכריע השעה""צ (ס""ק ה') להקל בדיעבד לגבי חמץ שעבר עליו הפסח דהוא איסור דרבנן ובצירוף דעת הראב""ד דס""ל דליכא אסמכתא כלל בגוי"	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אם יש לו כל התנאים הנ""ל האם מותר לכתחילה לו ליתן חמצו לגוי למשכון?"	"אם דעתו לפרוע לו חובו בודאי אסור דהוי כמטמין חמצו בידו (ט""ז ס""ק ב'), ואם אין דעתו לפרוע לו חובו המג""א (ס""ק ג') הביא הב""ח דמסתפק דאפשר דהא דאמרינן דכיון שהוא מחוסר ממונא לא אמרינן הואיל היינו רק בדיעבד ולא לכתחילה, ולכן כתב המ""ב (ס""ק ג') דראוי להחמיר לכתחילה לפדותו קודם פסח {ויתכן דזהו טעמו של הרמב""ם דס""ל דאם הגיע זמן הפרעון קודם פסח עובר עליו ב""י (ר''י באק)}, אבל הביא מח""י (ס""ק א') דאם אמר בפירוש להגוי שלא יפדותו שוב אין איסור {דתו לא מצי לחזור ולפדותו} [ומשמע כהפתח""ת (חו""מ סי' ע""ג ס""ק י""ז) דאם אינו רוצה לפדותו יכול לכפות הגוי לקבלו, ודלא כמקור חיים (ס""ק א') דס""ל דהגוי אינו צריך לקבל המשכון בע""כ (מ""ב דרשו)]"	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגיע זמן הפרעון 1) קודם פסח 2) אחר הפסח?	"1) הרמב""ם ורבינו אפרים ס""ל דאע""פ שהגיע זמן הפרעון קודם פסח לא מהני אלא כשאמר מעכשיו [והביא ראיה מתוספתא דמיירי כשאמר אם לא באתי קודם פסח, ותמהו הראב""ד והרא""ש כיון שהגיע הזמן קודם פסח תו לא צריך לומר מעכשיו [ולגבי התוספתא דחה הב""י דהתם מיירי כשלא אמר מעכשיו, ועוד דחה הרא""ש דאמירתו היתה קודם פסח אבל זמן הפרעון היתה לאחר פסח], והמג""א (ס""ק ב') הביא המגיד משנה דביאר המח' דהראב""ד ס""ל דליכא אסמכתא בגוי דבדיניהם אין דנין אסמכתא [ותמה עליו רע""א אפי' אי דנין אסמכתא מ""מ לא גמיר ומקני דדעתו לפרוע חובו, וצ""ע] והרמב""ם ס""ל דכשלא אמר מעכשיו הגוי אינו קונה המשכון [לפי המחה""ש משום דס""ל דיש כאן אסמכתא אע""פ שהגיע ליד הגוי קודם פסח מ""מ קנינו קליש, ולפי הערוה""ש (סע' ב') משום דגוי לא קני משכון מישראל {וצ""ב דהכא מיירי כשהגיע זמן הפרעון קודם פסח וא""כ פשוט דקונה המשכון בתורת פרעון אלמלא הטעם דאסמכתא}], וכן הוא דעת רוב הפוסקים, וכן פסק המחבר דאפי' קודם פסח צריך לומר מעכשיו [וע""ע בערוה""ש (שם) דס""ל דהמחבר ס""ל דא""צ לומר מעכשיו, ובזה מתאים המחבר בחו""מ עם המחבר כאן אבל לפי המ""ב דס""ל דהמחבר כאן ס""ל דצריך לומר מעכשיו אע""פ שהגיע לידו קודם פסח אין זה כהמחבר בחו""מ דס""ל דאם מסרו מיד ליד מהני אפי' בלא מעכשיו וכמ""ש השעה""צ (ס""ק ח'), וצ''ע קצת], והכריע המ""ב (ס""ק ד') דלכתחילה בודאי צריך לבער החמץ או להחליטו להגוי קודם פסח משום חשש איסור דאורייתא ב""י, אבל בדיעבד בשעת הדחק יש לסמוך על הראב""ד דאינו אסמכתא [ויש לצרף דעת הר""ן דכיון שהוא ביד הגוי ג""כ ליכא אסמכתא (שעה""צ ס""ק ח')] ואחר הפסח אינו אסור 2) הרמב""ם ס""ל דעובר אפי' כשאמר מעכשיו [וביאר ר""י באק דאפשר דחושש להסברא דהואיל ובידו לפדותו ולית ליה תירוצו של הר""ן דהוא מחוסר ממונא] אבל הראב""ד ושאר ראשונים חולקים עליו וס""ל דמהני מעכשיו אפי' כשהגיע זמן הפרעון אחר פסח, וכן פסק המחבר "	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הישראל נתן חמץ לגוי ואמר שאם לא אעשה כך וכך קודם פסח יהא החמץ שלך מעכשיו?	"כתב המג""א (ס""ק ב') בשם הסמ""ע (חו""מ סי' ר""ז ס""ק י""ח) כיון שאינו הלואה הוי אסמכתא ולא מהני מעכשיו ועובר על ב""י [אלא אם הקנה לו בב""ד חשוב וכמ""ש הרמ""א שם], אכן לפי הראב""ד דאין אסמכתא לגוי אינו אסמכתא וגם לפי המחבר (חו""מ שם סע' י""ד) אינו אסמכתא דס""ל דמהני מעכשיו בכל אופן (שעה""צ ס""ק י') וגם הוא ביד הגוי ואפשר דאפי' הרמ""א מודה דמהני (שעה""צ ס""ק י""א), ולפיכך הכריע המ""ב (ס""ק ה', שעה""צ ס""ק י""א) דבדיעבד אחר הפסח החמץ מותר [ואפי' המג""א (ס""ק ג') מודה דא""צ ליתן דמיו לגוי ולבערו אחר פסח דלא משתרשי ליה מידי]"	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם לא אמר מעכשיו, האם הישראל מחויב לפדותו אחר הפסח כדי שלא יהנה ממנו 1) כשהוא ברשות ישראל 2) כשהוא ברשות הגוי?	"1) פשוט דאסור לפרוע חובו לגוי בהחמץ דזה הנאה ממש (מג""א ס""ק ג', מ""ב ס""ק ו') 2) המג""א (ס""ק ג') מסתפק בדבר, אבל פשוט להבית מאיר ומקור חיים דמותר דהרי אינו פורע חובו בידים אלא הוא נשאר ביד הגוי והוי הנאה דממילא ולית לן בה (מ""ב ס""ק ו') [וכן מבואר מירושלמי (ח""י סי' ת""מ ס""ק ד', ערוה""ש סע' ז')], והוסיף השעה""צ (ס""ק י""ב) דהוי הפקעת הלואה ובפרט בציור זה שאינו תובעו ואין זה בכלל פורע חובו באיסורי הנאה {וצ""ל דמיירי באופן דליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל}"	סימן תמא סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ישראל שהלוה לגוי על חמצו, מהו התנאים כדי שלא יעבור הישראל על ב""י?"	"1) לא אמר מעכשיו<br>2) אינו מקבל עליו אחריות [דקיי""ל ישראל אינו קונה משכון מגוי אבל לפי הרמב""ם קני משכון וחייב באחריות וממילא אסור (ב""י)]"	סימן תמא סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגיע זמן הפרעון קודם פסח?	"המחבר משמע דמותר אפי' אם הגיע זמן הפרעון קודם פסח, וטעמו כיון דלא אמר מעכשיו הוי אסמכתא ולא קניא, אכן המ""ב (ס""ק ט') הביא דעת הראב""ד ודעימיה דס""ל דליכא אסמכתא בגוי וא""כ הישראל קונה המשכון קודם פסח, ובודאי לכתחילה ראוי לבער או למכור החמץ קודם פסח, אבל בדיעבד אחר פסח יש לסמוך על המקילים [והגר""ז (סע' י""ג) ס""ל דאפי' הרמב""ם מודה להראב""ד כאן דהישראל קונה המשכון דס""ל דב""ד מזכה הישראל בין כשהוא זוכה מדיני ישראל בין כשהוא זוכה מדיני עכו""ם וממילא הכא זוכה בדיני עכו""ם, אכן הביה""ל (ד""ה אבל) חולק עליו וס""ל דנהי לאחר שדנו ב""ד יזכה הישראל בהחמץ אבל קודם גמר דין עדיין הוא ברשות הגוי לפי הרמב""ם ואינו עובר על ב""י, וכן הוא מפורש בפמ""ג]"	סימן תמא סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם ניכר שדעת הגוי שלא לפדות את חמצו?	"אפ""ה אינו עובר עליו כל שלא מכרו לו בפירוש (מג""א ס""ק ו', מ""ב ס""ק י""א)"	סימן תמא סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשאמר מעכשיו 1) לכתחילה קודם פסח 2) בדיעבד אחר פסח?	"1) למפרע עובר על ב""י אם הרהינו ליד ישראל או עשה בו קנין אחר (מג""א ס""ק ה', מ""ב ס""ק ז') [ולפי רש""י (בכורות ג' ע""ב) עובר בקנין כסף לחוד, ולא חיישינן לשיטה זו (גר""ז סע' י""ב, ש""ך חו""מ סי' קצ""ד ס""ק א'), ועי' ערוה""ש (סע' י""א)], והמג""א (ס""ק ה') מחדש דמספק אינו מחויב לבערו קודם פסח, אכן שאר האחרונים (ט""ז ס""ק ג', ח""י ס""ק ז') חולקים עליו וס""ל דהוא מחויב לבערו או למכרו לגוי [ומהני מכירה אע""פ שאינו מבורר שהוא שלו (שעה""צ ס""ק ט""ו)], אמנם הביה""ל (ד""ה אסור) הביא עצה מהאחרונים דיכול למחול החוב רגע אחד קודם זמן הפרעון ונמצאת שאינו זוכה בהחמץ, ואפי' אי אמרת דחיישינן שמא ישכח עדיין יש עצה למחול החוב מיד בפני ב""ד או עדים, ואם הגוי לא יפרע חובו המשכון ישאר תחת ידו אבל מסיים דנחשב כהערמה 2) מותר לקבל מעות מהגוי בפסח ולהניחו ליטול החמץ (מג""א ס""ק ד', מ""ב ס""ק ח') {וה""נ צ""ל דמיירי באופן דלא חיישינן שיחזור וימכרנו לישראל}"	סימן תמא סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בישראל שנתן משכון חמץ לישראל אחר?	"אפי' כשלא אמר מעכשיו המלוה עובר על ב""י דישראל מישראל קונה משכון ומחויב באחריות עליו וכמ""ש לעיל (סי' ת""מ סע' ד'), וגם הלוה עובר עליו (מג""א ס""ק ו', מ""ב ס""ק י""א)"	סימן תמא סעיף ב		
